יום שישי, 10 באוקטובר 2014


שבוע מאז שיצאנו מהארץ

נחתנו במוסקבה בשש בבוקר, אחרי לילה עם מעט שינה, הילדים גמורים, תפסנו כמה כיסאות בשדה תעופה וישנו שעתיים...

אחרי שהתאוששנו יצאנו לסיבוב במוסקבה, חשבנו שנעשה סביבו בכיכר האדומה וסביבותיה , שעתיים שלוש וחזרה לשדה התעופה לטיסת ההמשך לדלהי.

עם המזל שלנו, היה יום "חג" במוסקבה, וכל האזור היה סגור, אי אפשר להגיע לכיכר האדומה !

בתור פיצוי קיבלנו תהלוכות של תזמורות צבאיות , ממש כמו פעם...נגנים במדים, חצוצרות, תופים...

אצלנו אומרים על זה  "בלאאט"


מפה לשם נכנסנו למין קניון , חנות כלבו ענקית  GOOM  עם כל המותגים וכמובן , אם תשאלו את הילדים מה הם זוכרים ממוסקבה, זו תהיה החנות של SONY עם טלוויזיית התלת מימד, וכמובן הפליי סטיישן

יומיים אח"כ, התברר להם בדלהי, ש PSP4 עולה כמעט חצי בהודו לעומת ישראל , ויש כבר להם תוכניות לקנות אחד לפני החזרה לארץ...למעשה שפע כבר הכין רשימת גאדג'טים שהוא יקנה...




אצלנו אומרים על זה : הורים שאנטי וילדים באנטי

נחיתה בדלהי באמצע הלילה, מגיעים למלון , כולם ישנים, רחוב חשוך, מסתבר שהמלון לא בדיוק באזור שחשבתי שהוא......מעירים את פקיד הקבלה.

עולים לחדר, ומגלים שאין חלון, כלומר יש חלון אבל 20 ס"מ מולו יש קיר...לפחות החדר נורמלי...מיטות מפנקות והמיזוג עובד.

מתעוררים בצהריים ומקבלים את דלהי עם חגיגות לכבוד גאנש.




אני ושירה בהתרגשות, מהמקומות שמעלים זיכרונות , הריחות , המוח נפתח

אוכלים ברחוב צ'אנה מסללה (חומוסים מטובלים) , הילדים – בייחוד שפע עפים על זה בשקיקה

אז מה עושים עכשיו ?

קולטים שדלהי זה עמוס מידי.

התוכנית מקבלת תפנית, ובמקום להמשיך ל JIBHI  לכפר קטן ושקט בהרים , מחליטים לנסוע לדראמסלה – גם ירוק, גם הרים,  שם מקווים שהילדים יעקלו את הודו יותר טוב, יותר ישראלים, יותר ילדים..




יום רביעי, 8 באוקטובר 2014

כמה עולה לטייל בהודו - חודש ראשון


אז כמה עולה לטייל עם המשפחה....

אחת השאלות הראשונות והבלתי פתורות כשמתחילים לחשוב ולתכנן  טיול ארוך עם המשפחה, היא כמה זה יעלה לנו....אין לזה תשובה מוחלטת, וגם התשובות שתקבלו יבלבלו אותכם. וכנראה גם הבלוג הזה...
יש כאלו שמטיילים עם ילד אחד / שניים / שלושה. מאוד משנה גילאי הילדים (למשל ילד בן 13 אוכל כמו מבוגר, רוצה כבר אפשרות גלישה באינטרנט לאייפד שלו/סמארטפון כדי שיוכל לתקשר עם החברים) וכמובן רמת הפינוק או אורך החיים שלכם.

למשל לגבי הודו , אם מישהו אומר לכם תשובה כמו 5000-6000 ש"ח למשפחה  - אז כאמור מאוד משנה מספר וגילאי הילדים , אתה לא בטוח אם הוא כולל בפנים את הנסיעות, אתה לא בטוח אם זה כולל את הביטוח הרפואי...(הביטח הרפואי בלבד עולה לנו 1200 ש"ח לחודש...).

נקודת המוצא היא שאנחנו ב "מוד" של טיילים, backpackers , מחפשים גסטהאוס ולא מלונות, אם מתכוונים לשהות יותר מחודש במקום – מחפשים בית להשכרה  וכדו.

מה שמשפיע מאוד על התקציב יהיו הנסיעות, כלומר זזים ממקום למקום או נשארים ומתיישבים כל פעם במקום אחר.

הספונטניות עולה כסף...אם אתם מסוג האנשים שיכולים לתכנן לפחות שבועיים מראש את הנסיעה הבאה , תוכלו לחסוך הרבה כסף בנסיעות, אם לא , הספונטניות עולה כסף, לפחות 30% יותר בעלויות רכבת או טיסות.

צריך לקחת בחשבון שלכל מקום שמגיעים לוקח כמה ימים להתאפס, מי נגד מי, איפה מקומות האוכל, איפה רוצים להתמקם..

החודש הראשון:

נחיתה ויומיים בדלהי ומשם לדראמסללה. בדרמסאללה לנו במהלך החודש בשלושה מקומות. ביומיים הראשונים בחדר יקר שעלה לכולנו 2000 רופי (מחיר כמו של חדר משפחתי בדלהי), ובהמשך עברנו לחדרים שעלו לנו 500- 600 רופי לכל המשפחה.

חדר שיש בו מטבחון יכול לחסוך הרבה כסף, כל הארוחות בחוץ , מייקרות את כל המחייה ולמען האמת מאוד נוח שבבוקר עושים חביתות עם סלט, או אוכלים קורנפלקס עם חלב -  ובמקום 600-1000 רופי לארוחה, ארוחה בייתית כזו עולה בערך 100 רופי למשפחה. מעבר לחסכון זה פשוט הרבה הרבה יותר נוח. – בסופו של דבר לאכול עם ילדים קטנים במסעדות בייחוד כשהם עייפים זה לא תמיד כיף גדול...

לינה בגסטהאוס שיש בו גם מסעדה: מאוד נוח עם הילדים, מאוד, אבל גם יכול להיות מלכודת אם לא שמים לב. הילדים מזמינים חופשי ובסוף היום אתה יכול לקבל חשבון של 3000 רופי...וזה יהיה בנוסף לארוחות או אוכל שתקנו בחוץ....

לגבי האוכל , מאוד תלוי גם מספר וגילאי הילדים, ילד בן 13 אוכל כמו מבוגר...

בסך הכל, לפני הנסיעה מדראמסאללה לארמיצר , ומשם לדלהי וטיסה לגואה, הוצאנו  115,000 רופי שזה 6,800 ש"ח, הנסיעה לאמריצר (רכב פרטי) – דלהי(רכבת מחלקה 2AC ) – גואה (טיסה), כולל השהות בדלהי וארמיצר עלתה לנו עוד כ 50,000 רופי.

מעבר לזה יש לנו עלות חודשית קבועה, הביטוח הרפואי +מטען  עולה לנו 1250 ש"ח לחודש, 

כך שבסה"כ החודש הראשון עלה לנו 11,500 ש"ח.

יחסית אנחנו אוהבים להתפנק ...לא "להתחפש" בחדרים, שיהיו שרותים נקיים ומקלחת נורמלית וגם אנחנו צריכים אינטרנט לצורך העבודה כך שזה גם פקטור חשוב. הגלישה והגישה לאינטרנט עלתה לנו בחודש הראשון 2000 רופי שזה בערך 120 שקל...ואנחנו עדיין בשלב שלא מצאנו פיתרון מספיק טוב שיאפשר לנו עבודה חופשית...

אני לוקח בחשבון גם שהחודש הראשון הוא חודש של הסתגלות, למשל אכלנו הרבה אוכל מערבי ולא רק מקומי, לפחות ב 70% מהזמן, גם בעניין הנחיתה ומציאת המקום המתאים מההתחלה יש מקום לשיפור.

למרות שהגענו לפני יומיים לגואה, חבר אירגן לנו חדרים בגסטהאוס על הים, עזר לנו לשכור אופנועים, תחושת חופש אדירה, איזה כיף – גם אם זה קצת יקר...עד שנמצא בית.


נסיעות

נסיעות – מדרמסאללה לאמריצר , במקום רכב עם נהג יכולנו לעשות באוטובס והיינו חוסכים כ 3000 רופי
מאמריצר לדלהי  - 8 שעות ביום
רכבת הכי זולה – 700 רופי
מחלקה – 3AC   - 3000 רופי (אבל לא היה מקום)
מחלקה – 2AC -   4500 רופי
כך שתאורטית היינו יכולים לנסוע עם כל המקומיים, ללא מקומות מסומנים ובלי מזגן ולחסוך 7000 רופי, שלא לדבר על טיסה מדלהי לגואה, ברכבת אמנם זה כ 40 שעות אבל היה עולה 10,000 רופי במקום 40,000, ועקרונית ניתן לחלק את הנסיעה ולעצור בדרך ללילה ...
שוב כל אחד וההעדפות שלו.

ביטוח:

 אנחנו עשינו ביטוח מלא של מטיילים כולל חילוץ וספורט אתגרי...מטען. בנוסף גם אני וגם שירה עברנו את גיל הארבעים מה שמקפיץ את העליות.
ניתן לחסוך ולהוריד את החלק של המטען, ואולי את כל אפשרויות החילוץ והספורט האתגרי וכדו... כל אחד והשיקולים שלו, וכמובן לטוס כל עוד אתם צעירים J

קניות:

אחד הדברים שהתלבטנו בדראמסללה היה האם לקנות מזכרות ולשלוח לארץ...ציור טנקה טיבטי גדול ויפה יכול לעלות 10000 רופי (כ 600 ש"ח) בסופו של בשלב הזה החלטנו לוותר על כל הקניות האלה לבית או לעצמנו כדי שיהיה לנו כשנחזור...הגישה השתנתנה כשהגענו לדלהי והלכנו לחנות\יצרן של טקסטיל לבית ובגדים שאנחנו מכירים ואוהבים, פרגנו לעצמנו...20,000 רופי גוהצו בכרטיס האשראי...(1200 ש"ח) – לא מעט כסף , בארץ משהו מקביל היה עולה פי שלוש בערך...
אופס – לא הכנסתי את זה לחישוב העלויות...


טיפ:
כשטסים ממולץ לקחת מראש לשדה התעופה, מים ואפילו אוכל (פרות, סנדוויצים, חטיפים) האוכל בשדות התעופה יקר רצח...כיף להתפנק אבל אותי המחירים בשדות תעופה תמיד מעצבנים.
לרכבות לא צריך להתכונן יש אוכל מקומי בשפע לכל אורך הדרך.



ושלא יעבדו עליכם...

דראמסאללה

אז עוברים לגואה        


עוד מעט חודש בהודו, בעיקר באזור דראמסאללה, אז מה עושים הלאה? שירה רוצה לטייל – אני מרגיש שאצלה זה יותר מהכיוון הרומנטי, לחיות את הודו כמו פעם חופשיה ומשוחררת, היא שוכחת שכל תזוזה שלנו זה לארוז, לסחוב 3 תיקים גדולים ועוד חמישה קטנים...לחפש גסט האוס, להתאקלם להכיר....

אני רוצה ל"שבת", החלום שלי היה לשבת בגואה עונה, גם שאוכל לעבוד על כיסכסא, גם שאוכל לחשוב מה אני רוצה, שתהיה לנו ולילדים שגרת חיים, חוגים, שיכירו חברים ממקומות אחרים בעולם, ילמדו לאט לאט אנגלית...אני קולט שגם לילדים אחרי כמה ימים במקום מסויים , כשהם מתחילים להכיר, הם מרגישים יותר בנח, הולכים לבד , לא צריכים אותנו בכל דבר קטן....

רוצים גם להגיע למקומות "חדשים" דרום הודו, קראלה, בנוסף שפע חופר לנו כל הזמן שהוא רוצה לגלוש...והגלישה בהודו לא ממש מפותחת.

דראמסללה, טוב זה רק שם קוד, דראמסללה היא העיר הגדולה שממנה עולים  למקלאוד-גנג' , ומשם עולים  לכפר קטן מעל  באגסו ובהמשך דרמקוט. ריכוז גדול של חברה צעירים אחרי צבע, בהתחלה עד שעלינו לדרמקוט לא הבנו מה אנחנו עושים פה,

דרמקוט כבר כפר הרבה יותר שקט, יותר חשופ לנוף המדהים שיש פה באזור. למרות שגרנו בדראמקוט, אנחנו יורדים ברגל למקלאוד כמעט כל יום לאכול מומו ברחוב...




שירה נוקעת את הקרסול בשלב מסויים, וצריכה להישאר לשכב בחדר אבל אני והילדים ממשיכים, עולים לטק מדהים לפסג הר טריונד
יום שלם של הליכה, מגיעים לפסגה אחר הצהריים, לא רואים כלום, נמצאים בתוך ענן...רק למחרת בבוקר היו לנו כמה שעות של שמש









 ב 





 בינתיים בדרמקוט.... החיה הכי נפוצה באזור


חשופיות בגודל מטורף...בכל חור בכל שביל על כל סלע...לדרוך על אחת כזו...חוויה לא נעימה....איייחחחח







יום שבת, 2 באוגוסט 2014

אז החלטנו, נוסעים !

עכשיו צריך לעשות....

להתפטר...הבטן מתהפכת...האם החברה שלנו תוכל להחזיק אותנו, לעבוד ולטייל ...איך זה הולך ? האם אני יכול להרים את העסק מחדש ולהפריח אותו ?

ומה יהיה אם לא? לחזור לארץ אחרי שנה, כבר לא כל כך צעיר, יהיה קשה למצוא עבודה חדשה?

שבועיים שלושה, אני קם כל בוקר...היום אני הולך לעשות את זה, להשתחרר מהחששות ולקפוץ למים...אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים...

אז בסוף זה נעשה, עזבתי את מקום העבודה... שלב הבא , להשכיר את הבית...

30 באוגוסט, חותמים חוזה, זהו , עוד חודש אין עבודה שצריך כל בוקר לקום אליה,  וגם אין בית..אין ברירה, צריך להזמין כרטיסי טיסה



 ה ו ש כ ר !!!

כרטיסי טיסה - צ'ק...6 לספטמבר, טסים דרך  מוסקבה....

India , here we come  !!



כבר יותר מ 10 שנים מגיעה התקופה הזו בשנה , בסביבות אפריל בערך..."אז מתי נוסעים ?", השנה הדיבור התחיל קצת אחר..מעין הרגשה של הזדמנות אחרונה...שפע עוד מעט כבר יתחיל תיכון...כל אחד מאיתנו לא לגמרי שמח במקום שהוא נמצא, צריך שינוי

מחליטים שנוסעים, אבל מכיוון שהיינו כבר שסיפור הזה, לא לגמרי מאמינים לעצמנו...עוד חודש עובר, בר מצוה, מאי נגמר וצריך לקבל החלטה
לעזוב עבודה נוחה, גם אם היא לא פסגת השאיפות?  בכל זאת 5 אנשים שצריכים לאכול, משכתא, כל החבילה...איך עושים את זה, האם הכיסכסא יוכל להמשיך ? האם אפשר לרענן לחדש ולהרים את העסק מחדש? האם נוכל לטייל ולהחזיק את החברה?...

מה באמת נעשה שנה שלמה כל המשפחה, כולם ביחד כל הזמן...

SunShine Family



אם הולכים מגיעים למקומות מופלאים.....


יוצאים למסע, מיכה, שירה, שפע (13), גוני (8 וחצי) ואנה (אוטוטו 6), 5 בני אדם, נוסעים לשנה, רוצים לחיות קצת אחרת

להיות אחד עם השני, להיות כל המשפחה ביחד, להיות לבד, להיות

לצאת מהאוטומט, מהשגרה, מה "צריך"

לראות מקומות מופלאים, להכיר אנשים אחרים, לנשום אויר

לשבת ולחשוב, או סתם לשבת, להיזכר

מסע של כולנו יחד, מסע של כל אחד עם עצמו

יודעים איפה מתחילים...בטוח שנגיע למקומות מופלאים

נפרדים מהמשפחה בשדה התעופה